Dr. Yael Mutsafi / 1981-2019
In Memoriam
I first met Yael in the dimly lit computer room of the electron microscopy unit at the Weizmann Institute. I was sitting with Prof. Avi Minsky and doctoral student Nathan Zauberman, staring at the computer screen on which was displayed, as if in three-dimensions, part of “Mimivirus,” a giant virus that we were investigating by transmission electron microscopy. At the edge of the picture was a star-like structure, and we were racking our brains trying, unsuccessfully, to figure out what it was. Yael, who was a beginning M.Sc. student at the time, entered the room, sat down next to us, and after a moment said decisively: “This is the vertex of the virus.” The silence in the room deepened, we peered again at the image, and it was clear to us that Yael was of course right.
This encounter was only one example of Yael’s extraordinary ability to use static images from the electron microscope to fathom the dynamic scientific story that gave rise to them. Yael had extensive knowledge and an extraordinary understanding of biological systems, which are inherently complex and include numerous variables and endless possibilities. She could draw from the ocean of information she had acquired during her education precisely the right bits to make new connections and drive her research forward. Although the study of cellular processes using electron microscopy is relatively slow compared to other approaches, Yael’s intelligence and skills allowed her to prove her hypotheses in a short time.
Beyond Yael’s outstanding aptitude as a scientist, she was, above all, an extraordinary human being. Despite her many talents she was very modest and talked to everyone at eye level. She had a rare sensitivity to people, to injustice and inequality in society, and yet she had a sense of humor that was reflected in her look and captivating smile. During walks alongside Yael on campus, she would wave greetings to people and engage in short conversations with those who passed by her– cleaning staff, students, and faculty. Yael was always happy to share her knowledge and to help anyone in need. Yael unfailingly cared for those around her. Even when she was already very ill, she contacted some of us at the institute and asked us to check up on the conditions of friends, whom she knew were in distress. Her mind did not rest until she knew that these friends were taken care of.
Despite the time that has passed since she was taken, much too soon, Yael Mutsafi’s absence still pains many of us at the Weizmann Institute. Perhaps the only way to reduce the ache is to remember Yael as she was – biblically wise, strong-minded without being opinionated, kind-hearted, funny, and encouraging – and to be inspired by the great light that Yael Mutsafi was.
Eyal Shimoni,
Weizmann Institute of Science
Former Secretary (2009-2013) and Chairperson (2013-2017) of the Israel Society for Microscopy
(Translated to English by Debbie Fass, Weizmann Institute of Science)
את יעל פגשתי לראשונה בחדר המחשבים החשוך של היחידה למיקרוסקופית אלקטרונים במכון ויצמן. ישבנו בו פרופ’ אבי מינסקי, הדוקטורנט נתן זאוברמן ואנוכי ובהינו במסך המחשב עליו הוצג בתלת מימד חלק של מימיוירוס, וירוס ענק אותו חקרנו בעזרת מיקרוסקופ אלקטרונים חודר. בשולי התמונה היה מבנה דמוי כוכב שניסינו ללא הצלחה להבין מהו. יעל, אז מאסטרנטית מתחילה, נכנסה לחדר, התיישבה לידינו ולאחר זמן קצר אמרה בפסקנות: “זה הוורטקס של הוירוס”. השקט שהיה בחדר מלכתחילה התעבה עוד יותר, מבטינו הצטלבו והיה לנו ברור שיעל כמובן צודקת.
המפגש הזה היווה רק דוגמה אחת ליכולת הבלתי רגילה של יעל לפענח את התמונה הסטטית של המיקרוסקופ ולהבין את הסיפור המדעי הדינמי שמסתתר בתוכה. ליעל היו גם ידע רב והבנה יוצאת דופן של מערכות ביולוגיות, שהן מורכבות מטבען וכוללות מספר משתנים ואפשרויות רבים מאוד. כאן באה לידי ביטוי יכולתה הפנומנלית של יעל להשתלט על תחומי ידע נרחבים, לנתח את ים המידע שלמדה ולבודד מתוכו בדיוק רב את אותם המשתנים שהוו קצות חוט חדשים שאפשרו לה להצעיד את המחקר שלה קדימה. למרות שחקר תהליכים תאיים בעזרת מיקרוסקופית אלקטרונים איטי יחסית לתחומים אחרים, היכולת הזו של יעל אפשרה לה לקצר תהליכים ולהוכיח בזמן קצר את ההשערות שלה בעזרת מיקרוסקופיה.
מעבר ליכולות הבלתי רגילות של יעל כמדענית, יעל היתה בת אדם יוצאת דופן באנושיות שלה. למרות הכישרונות הרבים שלה היא היתה מאוד צנועה ודיברה עם כולם בגובה העיניים. היתה לה רגישות נדירה לאנשים, לחוסר צדק ושוויון בחברה ועם זאת היה לה חוש הומור שהשתקף במבטה ובחיוך שובה הלב שלה. הליכה לצד יעל בקמפוס היתה מלווה בנפנופי שלום ושיחות קצרות עם אנשים שחלפו על פניה – מנקות, סטודנטים ואנשי סגל. יעל היתה בת בית ביחידה למיקרוסקופיית אלקטרונים במכון ויצמן ותמיד שמחה לחלוק את הידע שלה עם כל מי שהיה יכול להשכר ממנו. יעל תמיד דאגה לסובבים אותה. גם כשכבר היתה חולה מאוד, היא יצרה קשר עם חברות במכון כדי לברר מה מצבם של חברים שידעה שהיו במצוקה ודעתה לא נחה עד שידעה שהם מקבלים מענה למצוקות שלהם.
למרות הזמן שחלף מאז הלכה, מוקדם מדי, חסרונה של יעל מוצפי עדיין כואב לרבים מאיתנו במכון ויצמן. אולי הדרך היחידה להפחית מהכאב היא לזכור את יעל כפי שהיתה – חכמה בטירוף, לא אחת דעתנית מאוד, טובת לב, מצחיקה ומעודדת ולקבל השראה מהאור הגדול שהיתה יעל מוצפי.
אייל שמעוני,
מכון ויצמן למדע
